גנגליון הוא הגידול שמקורו ברקמה הרכה השכיח ביותר בכף היד. זוהי כיסה (ציסטה) שפירה המלאה נוזל צמיג וצמודה בדרך כלל למבנים סמוכים כגון קופסית המפרק, גיד או מעטפת הגיד. הגנגליון יכול להופיע בפתאומיות או להתפתח באיטיות לאורך מספר חודשים. המיקום השכיח ביותר לגנגליון הוא בצד הגבי של שורש כף היד. לפעמים מופיע גם בצד הכפי.
גורמים וגורמי סיכון:הסיבה המדויקת להופעת גנגליון אינה ידועה. בכ- 10% ממקרי הגנגליון קיימת היסטוריה של חבלה מקומית ויש המשערים כי חבלה שכזו מהווה גורם סיכון להתפתחותו. לא הוכח קשר בין תעסוקה או פעילות מסוימת להתפתחות גנגליון. ייתכן קשר למצבים פתולוגיים בכף היד כגון אוסטאוארתריטיס ודלקת של מעטפת הגיד .
תסמינים:
התסמינים השכיחים הקשורים לגנגליון הם:
1. שינוי במראה הקוסמטי של כף היד.
2. כאבים או אי נוחות כתוצאה מלחץ על הרקמות שמסביב וחולשה בהנעת שורש כף היד עקב הכאבים.
3. גנגליון הנמצא בתעלה הקרפלית או האולנרית עלול לגרום לתסמינים כתוצאה מלחץ על העצב כגון רדימות, כאב או חולשה לעתים גם שיתוק של השרירים המופעלים ע"י העצב הלחוץ ע"י הגנגליון.
סיבוכים:גנגליון עלול לגדול במימדיו בעקבות מאמץ, עשוי לקטון בעקבות מנוחה וכן להיעלם באופן ספונטני [עצמוני]. כל זאת בתלות לכמות הנוזל בציסטה.לאחר כריתה ניתוחית של הגנגליון קיימת חזרה של הגנגליון בקרב 15-20% מהמטופלים.
הסיבה לשקול ניתוח לכריתה של הגנגליון היא:
1. גודל גנגליון המפריע לתנועה או כאב המפריע לתנועה או להפעלת כוח.
2 בהעדר תסמינים אין כל הורייה לטיפול כל שהוא בגנגליון.
בדיקות ואבחנה:המראה והמיקום האופייניים לגנגליון מאפשרים במקרים רבים אבחנה על בסיס הסיפור הקליני ובדיקה גופנית ללא צורך בבדיקות הדמייה נוספות. עם זאת, תיתכן דרישה לבדיקות הדמייה לצורך אבחנה מבדלת ממצבים אחרים. בדיקות ההדמייה הטובות ביותר להדגמת גנגליון כוללות אולטרסאונד או MRI.
טיפולים ותרופות:
1. טיפול שמרני – ניתן להמתין ולעקוב אחר הגנגליון ללא טיפול. ניתן לשאוב את תכולת הגנגליון בעזרת מחט ולהזריק חומר הרדמה מקומי מעורב בסטרואידים.
2.טיפול ניתוחי – השיטה המקובלת היא כריתת הגנגליון בניתוח פתוח, באמצעות חתך מעל הנגע.